אלן ברוק

אלן ברוק
Alan Brooke, 1. Viscount Alanbrooke
	אלן ברוק ליד שולחן בתפקיד ראש המטה הכללי הבריטי, שנת 1942.
לידה	23 ביולי 1883; בנייר דה ביגור, הרפובליקה הצרפתית השלישית
פטירה	17 ביוני 1963 (בגיל 79); הארטלי וינטני, המפשייר הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	הארטלי וינטני
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת
השכלה	האקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ'
בן או בת זוג	Jane Richardson (28 ביולי 1914–?); Benita Blanche Pelly (7 בדצמבר 1929–?)
צאצאים	Thomas Brooke, 2nd Viscount Alanbrooke, Kathleen Benita Brooke, Rosemary Brooke, Alan Brooke, 3rd Viscount Alanbrooke
השתייכות	הצבא הבריטי
תקופת הפעילות	1902–1946 (כ־44 שנים)
דרגה	פילדמרשל
תפקידים בשירות
	מפקד הדיוויזיה הממונעת ; מפקד פיקוד דרום ; מפקד הקורפוס ה-2 ; מפקד כוחות הבית ; ראש המטה הכללי הקיסרי
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה ; מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט; אות השירות המצוין; מדליית הניצחון; מסדר המושיע; מסדר הבירית; אביר הצלב הגדול במסדר הוויקטוריאני המלכותי; מסדר סובורוב, דרגה 1; הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה ;

אלן פרנסיס ברוק, D.S.O עם פס אחד, G.C.V.O, G.C.B, O.M, K.G, (‏23 ביולי 1883 – 17 ביוני 1963) היה קצין בכיר בצבא בריטניה. ברוק היה ראש המטה הכללי הקיסרי, התפקיד המקצועי הבכיר ביותר בצבא בריטניה. הוא מילא תפקיד זה במשך חלק ניכר ממלחמת העולם השנייה, וקודם לדרגת פילדמרשל בשנת 1944. כראש וועדת ראשי המטות שימש ברוק כיועץ הצבאי הראשי לראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, והיה אחראי על תיאום המאמץ הצבאי הבריטי כחלק מניצחון בעלות הברית ב-1945. לאחר פרישתו מהצבא שירת בתפקיד לורד המשטרה הגדול של אנגליה (Lord High Constable of England, שר המשטרה) בזמן הכתרת המלכה אליזבת השנייה ב-1953. יומני המלחמה שכתב משכו תשומת לב בשל ביקורתו על וינסטון צ'רצ'יל ודעותיו גלויות הלב על דמויות מובילות אחרות במלחמה.

חייו

שנותיו המוקדמות

אלן ברוק נולד ב-1883 בבנייר-דה-ביגור (Bagnères-de-Bigorre) שבהרי הפירנאים בצרפת, למשפחה אנגלו-אירית בעלת היסטוריה צבאית ארוכה. הוא היה הבן השישי והילד התשיעי של הברון סר ויקטור ברוק ממחוז פרמנה באירלנד (כיום: בצפון אירלנד) ואליס בלינגהם, בתו השנייה של הברון סר אלן בלינגהם ממחוז לאות' (Louth) שבאירלנד. בגיל 10 התייתם ברוק מאביו. לאחר מות אמו, ברוק התחנך בפנימייה בצרפת, שם הוא חי עד לגיל 16. לאחר מכן החל בלימודים באקדמיה הצבאית המלכותית בוולוויץ' בלונדון, אליה פנה בעקבות שניים מאחיו הבוגרים.

תחילת הקריירה הצבאית

ב-24 בדצמבר 1902 הוסמך ברוק לקצונה והוצב בגדוד הארטילרי המלכותי כסגן משנה,^[1]. הוא הוצב בדרום אירלנד של ימינו (אז חלק מבריטניה). בשנת 1906 עבר לשרת בהודו. עקב שרותו בארטילריה נפגעה שמיעתו, אך אף על פי שיכול היה להשתחרר בשל פגיעה זו סירב לעשות זאת ונשאר בהודו ובחיל התותחנים. ב-1909 עבר לשרת בארטילריה הרכובה המלכותית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועברה יחידתו מהודו לאירופה. ברוק לחם בשורות הצבא הבריטי בקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. בין היתר לחם במסגרת הקרב על הסום, ועל תרומתו באותו קרב עוטר באות השירות המצוין. באפריל 1917, עוטר שנית באות זה, על שירותו כקצין בגיס הקנדי בקרב רכס וימי. עיטור זה התבטא בפס נוסף על העיטור הראשון. בנוסף לעיטור זה עוטר ברוק במהלך מלחמת העולם הראשונה גם בצלב המלחמה הבלגי (בצרפתית: Croix de guerre, בהולנדית: Oorlogskruis).

ב-1923 קודם ברוק לדרגת קולונל ושימש כמרצה במכללה הצבאית בקימברלי (Camberley). ב-1929 התמנה ברוק למפקד בית הספר לארטילריה בלארקהיל (Larkhill). תפקידו הבא היה מרצה באקדמיה הקיסרית להגנה (Imperial Defence College), שם הכיר את רוב האנשים שמאוחר יותר הפכו למנהיגים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בשנות השלושים שירת כמפקד בריגדה, אחר כך כמפקח על הארטילריה במשרד המלחמה ובהמשך כאחראי על האימונים הצבאיים. עם הקמת הדיוויזיה המשוריינת הבריטית הראשונה מונה למפקדה, וב-1938 התמנה למפקד ההגנה האנטי-אווירית בבריטניה. במסגרת תפקיד זה היה עליו להגדיל בבהילות את היקף הכוחות שתחת פיקודו משתיים לחמש דיוויזיות, שכן היה ברור כי מלחמה נגד גרמניה ממשמשת ובאה.

מלחמת העולם השנייה

בשנת 1939 מונה להיות מפקד הפיקוד הדרומי ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה יצא לצרפת כמפקד הקורפוס ה-2, שהיה חלק מחיל המשלוח הבריטי בפיקודו של לורד גורט. ביוני 1940 שימש בתפקיד מפתח בנסיגה הבריטית לדנקרק. לאחר פינוי הכוחות מדנקרק, חזר לזמן קצר לצרפת, מתוך כוונה שחיל משלוח בריטי ימשיך להילחם לצד צרפת בחלקיה שטרם נכבשו, אולם במהרה התברר שאפסו הסיכויים. ברוק חזר לבריטניה ביולי 1940 והחליף את אדמונד איירונסייד כמפקד הכוחות הבריטיים שנותרו במדינה. למרות וויכוחים קשים עם וינסטון צ'רצ'יל בנושאים אסטרטגיים, צ'רצ'יל מינה אותו למפקד הכוחות האימפריאליים בדצמבר 1941.

באוגוסט שנת 1942 הוצע לברוק לפקד על הכוחות במזרח התיכון, אך הוא סירב והמליץ על גנרל הארולד אלכסנדר לתפקיד. לקראת סוף שנת 1942 ברוק הצטרף לפיקוד העליון של בעלות הברית המערבית, מטה הכוחות המשולבים של בריטניה וארצות הברית. אחת המטרות העיקריות שלו הייתה לשמור על לחץ חזק בציר של צפון אפריקה ואיטליה, על מנת לאפשר לספינות של כוחות הברית גישה לים התיכון, ולשמש כנקודת פתיחה לפלישה יבשתית כאשר הגרמנים ייחלשו מספיק.

אף על פי שברוק קיבל הבטחה מצ'רצ'יל שיינתן לו הפיקוד על פלישת בעלות הברית למערב אירופה, בעקבות לחץ של הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט לאחר וועידת קויבק הראשונה באוגוסט 1943 מונה דווייט אייזנהאואר לתפקיד.

בינואר 1944 קודם ברוק לדרגת פילדמרשל.

יחסיו עם צ'רציל

במהלך שנותיו כראש הכוחות האיפריאליים של הצבא הבריטי, לאלן ברוק היו יחסים סוערים עם וינסטון צ'רצ'יל. ברוק היה פעמים רבות מתוסכל מההרגלים ושיטות העבודה של ראש הממשלה, מהיחס שלו כלפי הגנרלים ומהתערבותו הבלתי פוסקת בעניינים אסטרטגיים. בו בזמן ברוק העריץ את צ'רצ'יל על הדרך בה עורר השראה בקרב בעלות הברית, ועל עמידתו בנטל הכבד שהוטל עליו כמנהיג בזמן מלחמה. בפיסקה אופיינית אחת ביומניו של ברוק צ'רצ'יל מתואר כ"גאון מעורב עם אדם בעל חוסר חזון משווע". למרות הקושי של ברוק לעבוד עם צ'רצ'יל הוא כתב ביומנו שלא היה מחמיץ את ההזדמנות לעבוד איתו בעד שום הון שבעולם.^[2]

כאשר הרעיונות האסטרטגיים של צ'רצ'יל התנגשו עם האסטרטגייה הצבאית, אלן ברוק התנגד נחרצות לעמדתו של ראש הממשלה. צ'רצ'יל בתגובה קרא לו "מהגר אירי קשה עורף".^[3]^[4] יש מי שמייחסים חלק מגדולתו של צ'רצ'יל לעובדה שמינה את ברוק בתור ראש המטה הכללי ושמר אותו בתפקיד למשך כל המלחמה.

תלונה כללית של ברוק הייתה שצ'רצ'יל דוגל בהטייה ובפיצול של הכוחות, בעוד המטה הכללי העדיף לרכז אותם. ברוק התרגז במיוחד עקב הרעיון של צ'רצ'יל לכבוש את חלקה הצפוני של סומטרה.^[5] אבל בחלק מהמקרים ברוק לא ראה את הסיבות הפוליטיות לפעולותיו של צ'רצ'יל. לדוגמה, המטה הכללי התנגד להתערבות צבאית של הצבא ביוון בסוף 1944, מתוך אמונה שצעד זה ידלל את הכוחות במרכז גרמניה. אך צ'רצ'יל העדיף להעביר כוחות ליוון על מנת למנוע את הפיכתה למדינה קומוניסטית, מתוך מחשבה שהמערכה בגרמניה כמעט הוכרעה והזזת כוחות לא תשנה את עובדת ניצחון בעלות הברית.^[6]

כאשר בשנת 1943 אדמירל אנדרו קנינגהם החליף בתפקיד את אדמירל דאדלי פאונד כמפקד חיל הים הבריטי, ברוק הרוויח בעל ברית נוסף במטה הכללי בוויכוחיו עם צ'רצ'יל.^[7] בעקבות זאת התרחש העימות החריף ביותר בין ראש הממשלה והמטה הכללי, בנושא ההכנות של בריטניה לצעדים האחרונים של המלחמה בפסיפיק. ברוק ויתר המטה הכללי רצו להקים את הכוחות באוסטרליה בעוד צ'רצ'יל העדיף להשתמש בהודו כבסיס למאמצי בריטניה. זה היה וויכוח עליו המטה הכללי היה מוכן להתפטר מתפקידו, אולם בסוף הצדדים הגיעו לפשרה.^[8]

יומני מלחמה

עטיפת הספר "יומני המלחמה של אלן ברוק". ברקלי, 2001.

אלן ברוק כתב יומן במהלך מלחמת העולם השנייה.^[9] במקור היומן נכתב עבור אשתו, בניטה, אך מאוחר יותר, בשנות ה-50, הוסיף להם הערות. היומנים מכילים תיאורים על ההתנהלות היומיומית של מאמצי הצבא הבריטי.

היומנים הפכו לפופולריים בעיקר בעקבות ההערות והביקורות הרבות על וינסטון צ'רצ'יל. אף על פי שביומנים ברוק לעיתים מביע הערכה והערצה כלפי צ'רצ'יל, הם משמשים גם כפורקן לתיסכולו בקשר לעבודתו עם ראש הממשלה. היומנים מספקים דעה קשה על מנהיגים בכירים אחרים של בעלות הברית. הגנרלים האמריקאיים דווייט אייזנהאואר וג'ורג' מרשל מתוארים כאסטרטגים גרועים, והפילדמרשל הבריטי הרולד אלכסנדר מתואר כטיפש. לעומת זאת דאגלס מקארתור, פילדמרשל ג'ון דיל ויוסיף סטלין זוכים לדעות חיוביות.^[10] ברוק העריץ את סטלין על חשיבתו המהירה ויכולת התפיסה האסטרטגית שלו. אבל לא היו לו אשליות לגבי סטלין, והוא תיאר אותו כ:"איש בעל פרצוף לא נעים, קר, ערמומי ומת". הוא טען שכאשר הוא מסתכל על סטלין הוא יכול לדמיין איך הוא שולח אנשים למותם מבלי שזה בכלל 'יזיז' לו.^[11]

אף על פי שהיומנים נכתבו למטרות אישיות בלבד, ברוק החליט לפרסמם מכיוון שסבר שבספר הזכרונות שפרסם צ'רצ'יל לא נתן מספיק קרדיט לתרומתו של המטה הכללי בראשותו להצלחת המלחמה. לטענתו, צ'רצ'יל הציג את רעיונותיהם כאילו היו שלו. היומנים פורסמו בשני חלקים: הראשון ב-1957^[12] והשני ב-1959,^[13] לאחר שנערכו על ידי היסטוריונים ועברו צנזורה. ב-2001 יומני המלחמה יצאו לאור במהדורה לא מצונזרת ומשכו שוב תשומת לב לדמותו של אלן ברוק.

לאחר המלחמה

בשנת 1946 פרש ברוק משירות פעיל. ברוק חזר לאחוזתו בהמפשייר, עסק בטיפול בנכי מלחמה, ובנוסף, חזר לצפרות, תחביבו משכבר הימים. לאחר פרישתו מהצבא שירת בתפקיד שר המשטרה בזמן הכתרת המלכה אליזבת השנייה ב-1953. וכמנכ"ל של בנק מידלנד.

חייו הפרטיים

אלן ברוק נישא בשנת 1914, לאחר שש שנות אירוסין, לג'יין ריצ'רדסון (Richardson), אף היא ממחוז פרמנה. שישה ימים לאחר הנישואין, בעוד הזוג בירח דבש, נקרא אלן לשירות פעיל עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לזוג נולדו בת ובן. בשנת 1925, בעת שירותו בקימברלי, נהרגה אשתו של אלן ברוק בתאונת דרכים, בעת שאלן נהג במכוניתם. בשנת 1929, ברוק נישא בשנית, זו הפעם לבניטה ליס (Lees), אלמנה ובת למשפחת אצולה בריטית, וגם ממנה נולדו לו שני ילדים: בת, קתלין (Kathleen), ובן.

שני בניו המשיכו בדרכו ושירתו בצבא הבריטי. האחד שוחרר כנכה בעקבות פציעה. השני שירת כ-20 שנה (1972-1952), בין היתר בגרמניה ובמלאיה. ביתו קתלין נהרגה ב-1961 בתאונת רכיבה.

מותו

ב-17 ביוני 1963, לקה ברוק בליבו ומת בשקט במיטתו כאשר אשתו לצידו. באותו היום היה אמור להיות נוכח במסדר גארתר (Garter Service) בכנסיית ג'ורג' (George's Chapel) שבווינדזור. תשעה ימים לאחר מכן נערכה הלווייתו בווינדזור והוא נקבל בבית הקברות שליד כנסיית סנט מארי, קרוב לביתו בהארטלי וינטני, שם בנו, היורש האחרון לשושלת האצולה, עדיין חי.

לקריאה נוספת

Alanbrooke, Field Marshal Lord (2001). Alex Danchev and Daniel Todman (ed.). War Diaries 1939-1945. Phoenix Press. ISBN 1-84212-526-5.
Fraser, David (1983). Alanbrooke. Hamlyn Paperbacks. ISBN 0-600-20816-8.
Galloway, Peter (2006). The Order of the Bath.
Heathcote, Tony (1999). The British Field Marshals 1736-1997. Pen & Sword Books Ltd. ISBN 0-85052-696-5.
Reynolds, David (2005). In Command of History, Churchill Fighting and Writing the Second World War. Penguin Books. ISBN 0-141-01964-6.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלן ברוק בוויקישיתוף

אלן ברוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלן ברוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלן ברוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ [1] הלונדון גאזט. 24/2/1903 עמוד 1216.
^ יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, רישום ב-30 באוגוסט 1943. Alan Brooke Alanbrooke, Alex Danchev, Daniel Todman, War diaries, 1939-1945: Field Marshal Lord Alanbrooke, Berkeley: University of California Press, 2001. (באנגלית)
^ Winston S. Churchill (1948–1954). The Second World War, 6 vols. Vol. II. London: Cassell. pp. 233–34.
^ Colville, John (1987) [1986]. The Fringes of Power: Downing Street Diaries, 2 Vols. Vol. 1. London: Sceptre. p. 530.
^ יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, ראו לדוגמה רישומים ב-8 וב-19 באוגוסט 1943, 28 בספטמבר 1943, ו-8 באוגוסט 1944.
^ Fraser (1982), pp.471-473.
^ Reynolds (2005), p 405.
^ Fraser (1982), pp.410-421.
^ Alanbrooke, War Diaries 1939-1945
^ יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, רישום ב-20 בנובמבר 1943.
^ יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, רישום ב-14 באוגוסט 1942.
^ The Turn of the Tide, 1939-43
^ Triumph in the West, 1943-1946

[1] [1] הלונדון גאזט. 24/2/1903 עמוד 1216.

[2] יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, רישום ב-30 באוגוסט 1943. Alan Brooke Alanbrooke, Alex Danchev, Daniel Todman, War diaries, 1939-1945: Field Marshal Lord Alanbrooke, Berkeley: University of California Press, 2001. (באנגלית)

[3] Winston S. Churchill (1948–1954). The Second World War, 6 vols. Vol. II. London: Cassell. pp. 233–34.

[Colville,_1986-4] Colville, John (1987) [1986]. The Fringes of Power: Downing Street Diaries, 2 Vols. Vol. 1. London: Sceptre. p. 530.

[5] יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, ראו לדוגמה רישומים ב-8 וב-19 באוגוסט 1943, 28 בספטמבר 1943, ו-8 באוגוסט 1944.

[6] Fraser (1982), pp.471-473.

[7] Reynolds (2005), p 405.

[8] Fraser (1982), pp.410-421.

[9] Alanbrooke, War Diaries 1939-1945

[10] יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, רישום ב-20 בנובמבר 1943.

[11] יומני מלחמה, אלן ברוק 1939–1945, רישום ב-14 באוגוסט 1942.

[12] The Turn of the Tide, 1939-43

[13] Triumph in the West, 1943-1946

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

מפקדים עליונים של הכוחות וראשי המטה הכללי של הצבא הבריטי
מפקדים עליונים של הכוחות	ג'ורג' מונק • ג'יימס סקוט • ג'ון צ'רצ'יל • מיינהרד שומברג • ג'ון צ'רצ'יל • ג'יימס באטלר • ג'ון דרלימפל • ג'ורג' וייד • הנסיך ויליאם • ג'ון ליג'ונר • ג'ון מנרס • ג'פרי אמהרסט • הנרי סימור קונווי • ג'פרי אמהרסט • הנסיך פרדריק • דוויד דנדס • הנסיך פרדריק • ארתור ולסלי • רולנד היל • ארתור ולסלי • הנרי הרדינג • הנסיך ג'ורג', דוכס קיימברידג' • גרנט ג'וזף וולסלי • פרדריק רוברטס • נוויל ליטלטון
ראשי המטה הכללי	נוויל ליטלטון • ויליאם ניקולסון
ראשי המטה הכללי הקיסרי	ויליאם ניקולסון • ג'ון פרנץ' • צ'ארלס דאגלס • ג'יימס וולף-מארי • ארצ'יבלד מארי • ויליאם רוברטסון • הנרי וילסון • רודולף למברט • ג'ורג' מילן • ארצ'יבלד מונטגומרי-מסינגברד • סיריל דוורל • ג'ון ורקר • אדמונד איירונסייד • ג'ון דיל • אלן ברוק • ברנרד לו מונטגומרי • ויליאם סלים • ג'ון הארדינג • ג'רלד טמפלר • פרנסיס פסטינג
ראשי המטה הכללי	ריצ'רד האל • ג'יימס קסלס • ג'ופרי בייקר • מייקל קרבר • פיטר האנט • רולנד גיבס • אדווין ברמאל • ג'ון סטאינר • נייג'ל בגנול • ג'ון שאפל • פיטר אינג • צ'ארלס גאת'רי • רוג'ר ווילר • מייקל ווקר • מייק ג'קסון • ריצ'רד דנאט • דוויד ריצ'רדס • פיטר וול • ניק קרטר • מארק קרלטון-סמית • פטריק סנדרס • רולנד ווקר